משנה: הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵירוֹ לְשָׁבוּעַ אֶחָד בִּשְׁבַע מֵאוֹת זוּז הַשְּׁבִיעִית מִן הַמִּנְייָן. קִיבְּלָהּ מִמֶּנּוּ שֶׁבַע שָׁנִים בִּשְׁבַע מֵאוֹת זוּז אֵין הַשְּׁבִיעִית מִן הַמִּנְייָן.
Pnei Moshe (non traduit)
גובה כל הלילה וכל היום. דס''ל להאי תנא דכיון דמשכה פעולתו משתחשך הוי ליה שכיר לילה ואינו עובר עליו בבקר אלא עד למחרתו בשקיעת החמה ואין הלכה כהאי מ''ד אלא יצא בלילה גובה כל הלילה:
יצא בלילה. שכלתה שכירתו בלילה:
יצא ביום. שכלתה שכירתו בבקר או ביום גובה כל היום וכיון ששקעה החמה עובר עליו:
שכיר שבוע. שמטה:
שכיר שעות. ה''ק שכיר שעות דיום גובה כל היום ושכיר שעו' דלילה גובה כל הלילה:
מתני' שכיר יום גובה כל הלילה. שלאחריו דכתיב לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר וא''א לומר שבשכיר לילה הכתוב מדבר שהרי אין שכירות משתלמת אלא בסופה דכתיב כשכיר שנה בשנה ודרשינן שכירות של שנה זו משתלמת בתחלת שנה אחרת אלמא לשכיר יום לא משתעבד ליה עד אחר שקיעת החמה וכן לשכיר לילה לא משתעבד ליה עד הבקר וכי כתיב לא תבא עליו השמש על כרחך בשכיר לילה מישתעי שנשתעבד לו מבקר משכלה שכירותו ולא תבא עליו השמש וכל היום אינו עובר וקרא דלא תלין בשכיר יום הוא דמשתעי וכל הלילה אינו עובר עד הבקר:
מתני' אין השביעית מן המנין. דכיון דפרט ואמר לו שבע שנים במספר שני תבואו' קאמר. והאי דינא איתא בין בחכירות בין בקבלנות:
הלכה: הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵירוֹ כול'. 34a נִיחָא חִטִּין לֹא יִזְרְעֶנָּה פִשְׁתָּן. פִּשְׁתָּן לֹא יִזְרְעֶנָּה חִיטִּין. פִּשְׁתָּן לוֹקֶה הָאָרֶץ ג̇ שָׁנִים וְתֵימַר כֵּן. פִּירֵשׁ רִבִּי מְנַחֵם אֲחִי רִבִּי גוֹרְיוֹן קוֹמֵי רִבִּי לָא. מוּטָּב לְזוֹרְעָהּ פִּשְׁתָּן אַחַר פִּשְׁתָּן וְלֹא שְׂעוֹרִין אַחַר שְׂעוֹרִין.
Pnei Moshe (non traduit)
בדוקה. שכבר זרעו בה וצמחה והשתא הוא דנתקלקלה לא הויא חזקה עד תלתא זימני:
בשדה שאינ' בדוקה. שלא נזרע בה עדיין ומש''ה אמרי' בתרי זימני הויא חזקה דשוב לא תצמיח לפי שאינה ראויה לכך:
גמ' תני. בתוספתא פ''ט:
ולא שעורין אחר שעורין. כלומר ואפי' בשעורין אם היה רוצה זה לשנות ולזרעה דהא מדינא מותר לשנות מחטין לשעורין כחכמים במתני' דלעיל וס''ד דפשיטא דהוי רשאי לשנות מפשתן לשעורין קמ''ל דאפילו לשעורין לא הוה ניחא ליה וכעין דאמרי' לעיל דבשדה תבואה ניחא ליה לבעל השדה למיזרע שתא שערי ושתא חיטי ופשיטא דלא ניחא ליה השתא לשנות מפשתן לחיטין דהרי גם הם מכחישין את הקרקע ואם דלא כל כך כמו הפשתן מ''מ גלי אדעתי' דניחא לי' מכאן ואילך לזרוע פשתן בשדה זו ולא תבואה:
פירש ר' מנחם לפני ר' לא. דהיינו טעמא דהברייתא דמיירי שזרעה בשנה דאשתקד שעורין ובשנה זו קבל זה ממנו לזרעה פשתן ומוטב לו לבעל השדה לזורעה פשתן אחר פשתן וכלומר שאף אם יזרענה פשתן אחר פשתן שתי שנים רצופות זא''ז לא איכפת לו כיון שאין דעתו שוב לזרוע תבואה בשדה זו:
גמ' ניחא חטין לא יזרענה פשתן. לאו אמתני' קאי אלא על התוספתא וחסרה ההעתקה בכאן או דסמכו על שם שהיו שגורין הברייתות בפיהם והכא איתא בתוספתא שם. המקבל שדה מחבירו לזרע' שעורין לא יזרענה תלתן וכו'. חיטים לא יזרענה פשתן פשתן לא יזרענה חטים. ושם ט''ס בסיפא וכצ''ל וכפי גי' דהאי ש''ס בהאי ברייתא. ופריך ניחא חטין לא יזרענה פשתן שהפשתן מכחיש את הקרקע ביותר מן החטים אלא פשתן לא יזרענה חטין בתמיה והא פשתן לוקה הארץ שלשה שנים הרבה מן החטין ותימר כן:
כופין אותו לזורעה שניה. אולי תצלח בשנה זו:
משנה: שְׂכִיר יוֹם גּוֹבֶה כָל הַלַּיְלָה וּשְׂכִיר לַיְלָה גּוֹבֶה כָל הַיּוֹם וּשְׂכִיר שָׁעוֹת גּוֹבֶה כָל הַיּוֹם וְכָל הַלַּיְלָה. שְׂכִיר שַׁבָּת שְׂכִיר חוֹדֶשׁ שְׂכִיר שָׁנָה שְׂכִיר שָׁבוּעַ יָצָא בַיּוֹם גּוֹבֶה כָל הַיּוֹם יָצָא בַלַּיְלָה גּוֹבֶה כָל הַלַּיְלָה וְכָל הַיּוֹם.
Pnei Moshe (non traduit)
גובה כל הלילה וכל היום. דס''ל להאי תנא דכיון דמשכה פעולתו משתחשך הוי ליה שכיר לילה ואינו עובר עליו בבקר אלא עד למחרתו בשקיעת החמה ואין הלכה כהאי מ''ד אלא יצא בלילה גובה כל הלילה:
יצא בלילה. שכלתה שכירתו בלילה:
יצא ביום. שכלתה שכירתו בבקר או ביום גובה כל היום וכיון ששקעה החמה עובר עליו:
שכיר שבוע. שמטה:
שכיר שעות. ה''ק שכיר שעות דיום גובה כל היום ושכיר שעו' דלילה גובה כל הלילה:
מתני' שכיר יום גובה כל הלילה. שלאחריו דכתיב לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר וא''א לומר שבשכיר לילה הכתוב מדבר שהרי אין שכירות משתלמת אלא בסופה דכתיב כשכיר שנה בשנה ודרשינן שכירות של שנה זו משתלמת בתחלת שנה אחרת אלמא לשכיר יום לא משתעבד ליה עד אחר שקיעת החמה וכן לשכיר לילה לא משתעבד ליה עד הבקר וכי כתיב לא תבא עליו השמש על כרחך בשכיר לילה מישתעי שנשתעבד לו מבקר משכלה שכירותו ולא תבא עליו השמש וכל היום אינו עובר וקרא דלא תלין בשכיר יום הוא דמשתעי וכל הלילה אינו עובר עד הבקר:
מתני' אין השביעית מן המנין. דכיון דפרט ואמר לו שבע שנים במספר שני תבואו' קאמר. והאי דינא איתא בין בחכירות בין בקבלנות:
הלכה: הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵירוֹ כול'. תַּנֵּי. הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵירוֹ. זְרָעָהּ שָׁנָה אַחַת וְלא צִימִיחָה כּוֹפִין אוֹתוֹ לְזוֹרְעָהּ שְׁנִייָה. שְׁנִייָה וְלא צִימִיחָה אֵין כּוֹפִין אוֹתוֹ לְזוֹרְעָהּ שְׁלִישִׁית. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ. הָדָא דְתֵימַר בְּשָׂדֶה שֶׁאֵינָהּ בְּדוּקָה. אֲבָל בְּשָׂדֶה שֶׁהִיא בְדוּקָה כּוֹפִין אוֹתוֹ וְזוֹרְעָהּ שְׁלִישִׁית.
Pnei Moshe (non traduit)
בדוקה. שכבר זרעו בה וצמחה והשתא הוא דנתקלקלה לא הויא חזקה עד תלתא זימני:
בשדה שאינ' בדוקה. שלא נזרע בה עדיין ומש''ה אמרי' בתרי זימני הויא חזקה דשוב לא תצמיח לפי שאינה ראויה לכך:
גמ' תני. בתוספתא פ''ט:
ולא שעורין אחר שעורין. כלומר ואפי' בשעורין אם היה רוצה זה לשנות ולזרעה דהא מדינא מותר לשנות מחטין לשעורין כחכמים במתני' דלעיל וס''ד דפשיטא דהוי רשאי לשנות מפשתן לשעורין קמ''ל דאפילו לשעורין לא הוה ניחא ליה וכעין דאמרי' לעיל דבשדה תבואה ניחא ליה לבעל השדה למיזרע שתא שערי ושתא חיטי ופשיטא דלא ניחא ליה השתא לשנות מפשתן לחיטין דהרי גם הם מכחישין את הקרקע ואם דלא כל כך כמו הפשתן מ''מ גלי אדעתי' דניחא לי' מכאן ואילך לזרוע פשתן בשדה זו ולא תבואה:
פירש ר' מנחם לפני ר' לא. דהיינו טעמא דהברייתא דמיירי שזרעה בשנה דאשתקד שעורין ובשנה זו קבל זה ממנו לזרעה פשתן ומוטב לו לבעל השדה לזורעה פשתן אחר פשתן וכלומר שאף אם יזרענה פשתן אחר פשתן שתי שנים רצופות זא''ז לא איכפת לו כיון שאין דעתו שוב לזרוע תבואה בשדה זו:
גמ' ניחא חטין לא יזרענה פשתן. לאו אמתני' קאי אלא על התוספתא וחסרה ההעתקה בכאן או דסמכו על שם שהיו שגורין הברייתות בפיהם והכא איתא בתוספתא שם. המקבל שדה מחבירו לזרע' שעורין לא יזרענה תלתן וכו'. חיטים לא יזרענה פשתן פשתן לא יזרענה חטים. ושם ט''ס בסיפא וכצ''ל וכפי גי' דהאי ש''ס בהאי ברייתא. ופריך ניחא חטין לא יזרענה פשתן שהפשתן מכחיש את הקרקע ביותר מן החטים אלא פשתן לא יזרענה חטין בתמיה והא פשתן לוקה הארץ שלשה שנים הרבה מן החטין ותימר כן:
כופין אותו לזורעה שניה. אולי תצלח בשנה זו:
משנה: הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵירוֹ לֹא יְמַשְׁכְּנֶנּוּ אֶלָּא בְּבֵית דִּין וְלֹא יִכָּנֵס לְבֵיתוֹ לִיטּוֹל מַּשְׁכּוֹנוֹ שֶׁנֶּאֲמַר בַּחוּץ תַּעֲמוֹד. הָיוּ לוֹ שְׁנֵי כֵלִים נוֹטֵל אֶחָד וּמַחֲזִיר אֶחָד. מַחֲזִיר אֶת הַכַּר בַּלַּיְלָה וְאֶת הַמַּחֲרֵישָׁה בַיּוֹם. וְאִם מֵת אֵינוֹ מַחֲזִיר לְיוֹרְשָׁיו. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אַף לְעַצְמוֹ אֵינֶנּוּ מַחֲזִיר אֶלָּא עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם וּמִשְׁלֹשִׁים יוֹם וּלְהַלָּן מוֹכְרָן בְּבֵית דִּין.
Pnei Moshe (non traduit)
עיבר זמנו אינו נשבע ונוטל. ועליו להביא ראיה ואע''ג דבעל הבית טרוד בפועליו כי מטי זמן חיוביה רמי אנפשיה דבכה''ג אמרינן דלא חשיד בעל הבית שיהא עובר על בל תלין:
ואם יש עדים שתבעו. כל זמנו:
ה''ז נשבע ונוטל. כנגד כל אותו היום של תביעה:
גר תושב. שקבל מליו שלא לעבוד עכו''ם ואוכל הוא נבלות אין בו משום לא תלין כדדריש בגמרא דכתיב ברישיה דקרא לא תעשוק את רעך פרט לגר תושב:
מתני' המלו' את חבירו. והגיע זמן ולא פרעו:
לא ימשכננו. אפי' בשוק אלא ע''י שליח ב''ד:
לא יכנס לביתו. אפי' השליח ב''ד לא יכנס למשכנו אלא עומד מבחוץ והלה נכנס לביתו ומוציא לו המשכון:
היה לו ב' כלים. וחובו כנגד שניהם ומשכנו בשניהם נוטל אחד ומחזיר אחד בשעה שהוא צריך לזה יחזירנו ויעכב השני אצלו וכדמפרש ואזיל מחזיר את הכר בלילה ואת המחרישה ביום:
ואם מת. הלוה אינו מחזיר העבוט ליורשים שאין כאן מצות השבת העבוט דהשב תשיב לו את העבוט כתיב לו ולא ליורש:
אלא עד שלשים יום. שהוא זמן בית דין ואין הלכה כרשב''ג:
השכיר נשבע בזמנו ונוטל. תקנת חכמי' הוא משום דבטל הבית טרוד בפועליו הוא ולפעמים סבור הוא שנתן ולא נתן הלכך שקלוה לשבועה מבעל הבית ושדיוה אשכיר:
המחהו. נתקו מאצלו והעמידו אצל חנוני ואמר לו תן לפועל זה בדינר פירות ואני אשלם או אמר לשלחני תן לו בדינר מעות אינו עובר עליו דכתיב אתך ולא שהמחהו אצל חנוני:
לא תבעו אינו עובר עליו. דכתיב אתך לדעתך ולא מדעתו:
משום ביומו תתן שכרו. העשה ועובר על לאו דלא תלין:
מתני' ואחד שכר הבהמה ואחד שכר הכלים. התם מסקינן דיליף לה מדכתיב לא תלין פעולת שכיר אתך כל שפעולתו אתך ואפילו בהמה וכלים:
גֵּר תּוֹשָׁב יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם בְּיוֹמוֹ תִּתֵּן שְׂכָרוֹ כול'. כְּתִיב לא תַעֲשׁוֹק אֶת רֵעֲךָ. פְּרָט לְגֵר תּוֹשָׁב.
הַשָּׂכִיר בִּזְמַנּוֹ נִשְׁבַּע וְנוֹטֵל. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. בְּשֶׁאָמַר לוֹ. נָתַתִּי. אֲבָל אִם אָמַר לוֹ. אֶתֵּן לְמָחָר. אִם אָמַר לוֹ. נָתַתִּי. אֵינוֹ נֶאֱמָן. רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה אָמַר. וַאֲפִילוּ לְמָחָר אִם אָמַר לוֹ. נָתַתִּי. נֶאֱמָן.
Pnei Moshe (non traduit)
בשאמר לו נתתי. אעבר זמנו קאי דבעל הבית נאמן וקאמר ר''ל דוקא בשאמר לו נתתי לך שכרך בשעה שתבעת ממני אבל אם מודה הוא בעל הבית דבשעה שתבעו אמר לו אתן לך למחר אם אמר לו אח''כ נתתי לך אינו נאמן דאמרינן הואיל וטרוד היה כסבר שנתן לו בתוך זמנו ולא נתן:
ואפי' למחר. דלא חלקו חכמים בזה ואפי' בתחלה אמר לו אתן למחר ולאחר שעבר זמנו אמר לו נתתי בה''ב נאמן ואחר שתקנו שבועת היסת ישבע בה''ב שנתן לו:
תַּנֵּי. יָכוֹל הִמְחָהוּ אֵצֶל חֶנְוָונִי אוֹ אֵצֶל שׁוּלְחָנִי יְהֵא עוֹבֵר עָלָיו. אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו אֲבָל עוֹבְרִין הֵן עָלָיו. אֵימָתַי. בִּזְמַן שֶׁתְּבָעוֹ. לֹא תְבָעוֹ אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו.
Pnei Moshe (non traduit)
תני. בתוספתא פ''י:
אבל עוברין הן עליו. החנוני והשלחני אם קבלו עליהן:
הלכה: אֶחָד שְׂכַר הָאָדָם כול'. כְּתִיב לֹא תַעֲשׁוֹק עָנִי וְאֶבְיוֹן מֵאֲחֶיךָ. אֵילּוּ יִשְׂרָאֵל. מִגֵּרְךָ. זֶה גֵר צֶדֶק. בְּאַרְצְךָ. לְרַבּוֹת הַבְּהֵמָה וְהָעֲבָדִים. בִּשְׁעָרֶיךָ. לְרַבּוֹת הַמִּטַּלְטְלִין.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' מאחיך אלו ישראל. פרט לעכו''ם:
בארצך. כל שבארצך לרבות הבהמה והעבדים:
ותני כן. בתוספתא שם:
אין בגלל. ומשני דאי משום הא אלא קשיא דאם בשביל כדי לקיים כל שמות המקראות תיפתר בשכיר שעות דיום ודלילה וזה הגובה כל היום לשכירתו דשעות דלילה ולשכירות שעה דיום גובה כל הלילה ושפיר משכחת לה כל השמות הללו:
יום אחד הוא דתימר עובר עליו כל השמות הללו. כלומר ר' דוסא הוא דפריך על דברי שמואל דלדידך דקאמרת יום אחד הוא הלילה והיום נחשבין ליום אחד דהיום הולך אחר הלילה ולפיכך סבירא לך דשכיר שעות דלילה גובה כל הלילה וכל היום שלאחריה א''כ השתא תיקשי עלך דתימר לפרש הא דתניא בתוספתא פ''י הכובש שכר שכיר עובר משום ה' לאוין משום בל תעשוק ומשום בל תגזול ומשום בל תלין פעולת שכיר אתך עד הבקר ומשום ביומו תתן שכרו ומשום ולא תבא עליו השמש ולדידך היכא משכחת לה כל השמות הללו דהא ביומו תתן שכרו ולא תבא עליו השמש חדא הוא ועל שכיר לילה קאי ואפי' שכיר שעות דלילה קאמרת דיום אחד הוא ואינו עובר עליו ביום אלא לאחר שקיעת החמה ואמאי קחשיב ליה בברייתא לשתי שמות:
גמ' למחר עובר עליו משום ביומו תתן שכרו. אשכיר שעות דמתני' קאי דשכיר שעות דלילה גובה כל הלילה וכל היום ולמחר בשקיעת החמה הוא דעובר עליו משום ביומו תתן שכרו ולא תבוא עליו השמש דאמרינן דבשכיר לילה מישתעי האי קרא וקסבר שמואל דכיון דשכיר שעו' בלילה הוא דינו כמו שכיר לילה:
משנה: אֶחָד שְׂכַר הָאָדָם וְאֶחָד שְׂכַר הַבְּהֵמָה וְאֶחָד שְׂכַר הַכֵּלִים יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם בְּיוֹמוֹ תִּתֵּן שְׂכָרוֹ וְיֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם לֹא תָלִין פְּעוּלַּת שָׂכִיר עַד בּוֹקֶר. אֵימָתַי בִּזְמַן שֶׁתְּבָעוֹ. לֹא תְבָעוֹ אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו. הִמְחָהוּ אֵצֶל חֶנְוָונִי אוֹ אֵצֶל שׁוּלְחָנִי אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו. הַשָּׂכִיר נִשְׁבַּע בִּזְמַנּוֹ וְנוֹטֵל עָבַר זְמַנּוֹ אֵינוֹ נִשְׁבַּע וְנוֹטֵל. וְאִם יֵשׁ עֵדִים שֶׁתְּבָעוֹ הֲרֵי זֶה נִשְׁבַּע וְנוֹטֵל. גֵּר תּוֹשָׁב יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם בְּיוֹמוֹ תִּתֵּן שְׂכָרוֹ וְאֵין בּוֹ מִפְּנֵי לֹא תָלִין פְּעוּלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד בּוֹקֶר.
Pnei Moshe (non traduit)
עיבר זמנו אינו נשבע ונוטל. ועליו להביא ראיה ואע''ג דבעל הבית טרוד בפועליו כי מטי זמן חיוביה רמי אנפשיה דבכה''ג אמרינן דלא חשיד בעל הבית שיהא עובר על בל תלין:
ואם יש עדים שתבעו. כל זמנו:
ה''ז נשבע ונוטל. כנגד כל אותו היום של תביעה:
גר תושב. שקבל מליו שלא לעבוד עכו''ם ואוכל הוא נבלות אין בו משום לא תלין כדדריש בגמרא דכתיב ברישיה דקרא לא תעשוק את רעך פרט לגר תושב:
מתני' המלו' את חבירו. והגיע זמן ולא פרעו:
לא ימשכננו. אפי' בשוק אלא ע''י שליח ב''ד:
לא יכנס לביתו. אפי' השליח ב''ד לא יכנס למשכנו אלא עומד מבחוץ והלה נכנס לביתו ומוציא לו המשכון:
היה לו ב' כלים. וחובו כנגד שניהם ומשכנו בשניהם נוטל אחד ומחזיר אחד בשעה שהוא צריך לזה יחזירנו ויעכב השני אצלו וכדמפרש ואזיל מחזיר את הכר בלילה ואת המחרישה ביום:
ואם מת. הלוה אינו מחזיר העבוט ליורשים שאין כאן מצות השבת העבוט דהשב תשיב לו את העבוט כתיב לו ולא ליורש:
אלא עד שלשים יום. שהוא זמן בית דין ואין הלכה כרשב''ג:
השכיר נשבע בזמנו ונוטל. תקנת חכמי' הוא משום דבטל הבית טרוד בפועליו הוא ולפעמים סבור הוא שנתן ולא נתן הלכך שקלוה לשבועה מבעל הבית ושדיוה אשכיר:
המחהו. נתקו מאצלו והעמידו אצל חנוני ואמר לו תן לפועל זה בדינר פירות ואני אשלם או אמר לשלחני תן לו בדינר מעות אינו עובר עליו דכתיב אתך ולא שהמחהו אצל חנוני:
לא תבעו אינו עובר עליו. דכתיב אתך לדעתך ולא מדעתו:
משום ביומו תתן שכרו. העשה ועובר על לאו דלא תלין:
מתני' ואחד שכר הבהמה ואחד שכר הכלים. התם מסקינן דיליף לה מדכתיב לא תלין פעולת שכיר אתך כל שפעולתו אתך ואפילו בהמה וכלים:
הלכה: שְׂכִיר יוֹם גּוֹבֶה כָל הַלַּיְלָה כול'. שְׁמוּאֵל אָמַר. לְמָחָר עוֹבֵר עָלָיו מְשּׁוּם בְּיוֹמוֹ תִּתֵּן שְׂכָרוֹ. רִבִּי דוֹסָא אוֹמֵר. 34b יוֹם אֶחָד הוּא דְתֵימַר. עוֹבֵר עָלָיו כָּל שֵׁימוֹת הַלָּלוּ. אִין בִּגְלַל מְקַייְמָא קְרָאֵי תִּיפְתָּר בִּשְׂכִיר שָׁעוֹת יוֹם וְלַיְלָה. שֶׁיָּכוֹל לִגְבוֹת כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלַּיְלָה. וְתַנֵּי כֵן. שְׂכִיר שָׁעוֹת בַּיּוֹם גּוֹבֶה כָל הַיּוֹם. בַּלַּיְלָה גוֹבֶה כָל הַלַּיְלָה. שְׂכִיר שָׁעוֹת בַּיּוֹם וְבַלַּיְלָה גוֹבֶה כָל הַלַּיְלָה וְכָל הַיּוֹם.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' מאחיך אלו ישראל. פרט לעכו''ם:
בארצך. כל שבארצך לרבות הבהמה והעבדים:
ותני כן. בתוספתא שם:
אין בגלל. ומשני דאי משום הא אלא קשיא דאם בשביל כדי לקיים כל שמות המקראות תיפתר בשכיר שעות דיום ודלילה וזה הגובה כל היום לשכירתו דשעות דלילה ולשכירות שעה דיום גובה כל הלילה ושפיר משכחת לה כל השמות הללו:
יום אחד הוא דתימר עובר עליו כל השמות הללו. כלומר ר' דוסא הוא דפריך על דברי שמואל דלדידך דקאמרת יום אחד הוא הלילה והיום נחשבין ליום אחד דהיום הולך אחר הלילה ולפיכך סבירא לך דשכיר שעות דלילה גובה כל הלילה וכל היום שלאחריה א''כ השתא תיקשי עלך דתימר לפרש הא דתניא בתוספתא פ''י הכובש שכר שכיר עובר משום ה' לאוין משום בל תעשוק ומשום בל תגזול ומשום בל תלין פעולת שכיר אתך עד הבקר ומשום ביומו תתן שכרו ומשום ולא תבא עליו השמש ולדידך היכא משכחת לה כל השמות הללו דהא ביומו תתן שכרו ולא תבא עליו השמש חדא הוא ועל שכיר לילה קאי ואפי' שכיר שעות דלילה קאמרת דיום אחד הוא ואינו עובר עליו ביום אלא לאחר שקיעת החמה ואמאי קחשיב ליה בברייתא לשתי שמות:
גמ' למחר עובר עליו משום ביומו תתן שכרו. אשכיר שעות דמתני' קאי דשכיר שעות דלילה גובה כל הלילה וכל היום ולמחר בשקיעת החמה הוא דעובר עליו משום ביומו תתן שכרו ולא תבוא עליו השמש דאמרינן דבשכיר לילה מישתעי האי קרא וקסבר שמואל דכיון דשכיר שעו' בלילה הוא דינו כמו שכיר לילה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source